הלוקס-ולגוס – ה"פרק הסורר"

הלוקס-ולגוס הנה תופעה מוכרת, המכונה גם "עצם בולטת" או במינוח מקצועי "בוהן קלובה". תופעת בוהן קלובה מופיעה בשכיחות גבוהה יותר בגיל מבוגר, אולם קיימת גם בקרב צעירים. נשים לוקות באתגר זה יותר מגברים – עד פי שלושה יותר! והסיבה לכך נעוצה כנראה בכך שנשים משמשות דמויות אם המעניקות מעצמן, מתקשות לקבלובמקביל אצל חלקן מתפתחת תחושה כי לא קבלו תמורה הולמת לתרומתן. אזור החזה מקושר להנקה והענקה. ישנן נשים המעניקות ללא שובע, חלקן אף חשות קיפוח רגשי, ועל כן נוצרת מעין חסימה המגבילה אותן להמשיך ולנוע בכיוון שבו הן נמצאות. ברפלקסולוגיה, הבוהן מסמלת את הראש וגבעול הבוהן מסמל את הצוואר והפרק המחבר את עצמות הבוהן לעצם הסולם הראשונה בכף הרגל מסמל את חוליה C7 של עמוד השדרה, החוליה המרכזית המחברת את הצוואר באזור הכתפיים ומאפשרת את תנועתו המלאה ולכן אדם עם הלוקס ואלגוס מאותגר בתנועות הצוואר מבחינה פיזית ומנטלית כאחד ואכן, רבים מהמאותגרים עם הלוקס ולגוס מתלוננים על כאבים בעורף וברצועת הכתפיים. שכיחות הופעת הלוקס ולגוס גדלה עם הגיל :
כ- 4% מאוכלוסית העולם המערבי בגילאים 15 – 30 מאותגרי הלוקס ולגוס.
כ 9 – 10% מהאוכלוסיה בטווח הגילים 60 – 30 סובלים מהלוקס ולגוס.
כ 20% מהאוכלוסית העולם המערבי בגילאיי 60 ויותר מתמודדים עם תופעת ההלוקס ולגוס.
בבוהן קלובה קיימת סטייה של עצם המסרק הראשונה לכיוון מרכז הגוף וסטייה של הבוהן  (בוהן נקראת בשפה הרפואית הלוקס) החוצה ממרכז הגוף  (סטייה זו נקראת בשפה הרפואית ולגוס). בבסיס הבוהן נוצרת בליטה הנקראת בוניון. לעיתים הבוהן דוחפת את שאר האצבעות שגם מתעוותות ולעיתים האצבע השנייה עולה על הבוהן ורוכבת עליה.
לא כל אדם עם בוהן קלובה (גם באם מדובר בעיוות חמור) סובל מהמצב ורבים מהמתמודדים עם אתגר זה אינם חשים בהפרעה כלשהי, אף לא בכאב.
במקרים בהם מטופלים המתמודדים עם אתגר ההלוקס-ולגוס (בוהן קלובה) מתלוננים הרי ברובן התלונות תהיינה עקב כאב באזור הבוניון ולעיתים כאב בבסיס האצבע השנייה. הכאב בבוניון נגרם בדרך כלל מנעל שלוחצת על האזור וההופך עקב הלחץ לאדום ומגורה אולם ישנם מקרים בהם הכאב נוצר גם בהליכה עם רגל יחפה.
לאחר שהבנו את הגורמים המנטליים המסייעים ליצירת תופעת הבוהן הקלובה אסור להתעלם מאותם גורמים פיזים, מיכניים המעצימים את הסיבות להיווצרות האתגר הזה, בנוסף לגורם התורשתי שסיבותיו רבות:
1. כף רגל שטוחה, טווח תנועה מוגבל של פרק הקרסול, שריר התאומים מקוצר.
2. נעלים בעלות עקב גבוה או נעלים הגורמות לצפיפות הבהונות עלולות לגרום להופעת הלוקס
ולגוס.
3. רקדניות ובעיקר אלו ההמשתמשות באופן מרובה בדרך של פשיטת האצבעות כלפי מעלה
(point).
4. גמישות יתר בכף הרגל עלולה לגרום ליצירת הלוקס ולגוס.
5. מחלות נוירולוגיות מסוימות עשויות לפתח תופעה של הלקוס ולגוס.
6. תורשה – קיימת שכיחות גבוהה של תורשה בקרב המאותגרות ("גם לאמא שלי היה…") והשכיחות הגבוהה יכול ונגרמת גם מההשפעה המנטלית והחינוכית של האם על הבת המשפיעה בתורה על הדור ילדיה היא ולוזר עד קץ הדורות…. (או עד יצירת מחסות לתהליך המתגלגל..)
התסמינים המאפיינים בוהן קלובה הם:
* עור קשה מתחת למפרק הבוהן.
* נפיחות ודלקת במפרק הבוהן המתבטא באדמומיות.
* יציבה לא מאוזנת עם נטייה קדימה עקב משקל הגוף (לעתים עשוייה להיווצר אף גיבנת קלה).
שלושה הם שלבי ההתפתחות של תופעת הבובן הקלובה אצל בני האדם. בשלב הראשון נוצרות יבלות שטח באזור המפרק, בשלב השני מתפתח במקום עור קשה  ומטרתו לשמור על העצמות שלא ינזקו. ובשלב השלישי המתפתח בשלב יותר מתקדם של החיים, לאחר שאדם סיגל את יציבתו והליכתו להתאימן למצב של מבנה כף הרגל המעוות, נוצר למעשה העיוות בעצם שנועד לעגן על הגוף ולהתאימו למצב הנוכחי.
הרפואה המערבית מציעה למאותגרי הבוהן הקלובה טיפולי שיכוך כאבים ובהמשך המלצותיה מגיעה ההמלצה לניתוח בו מנסרים חלק העצם הבולטת, תופרים ומחכים להחלמה – טיפול שבעיקרו הנו זמני היות ואינו מטפל בגורמים שיצרו את התופעה!
ברפואה האלטרנטיבית אנו מנסים להתמודד בשלוש חזיתות במקביל כדי להקטין את עוצמת הכאבים באם קיימים, כדי לעצור את הגורמים הפיזיים היוצרים את הצימוח ולהתמודד עם הגורמים המנטליים אצל המטופל המסייעים בהתפתחות תופעת ההלוקס-ולגוס.
אנו יודעים כי כאב בשרירים מתפתח סביב "קשר ברקמת סיבי השריר" אשר ניתן לעתים לחוש בו כגוש נוקשה בגודל בינוני (בגודל גרגיר חומוס לדוגמא). נקודת "קשר" זו גורמת להתכווצות בחלק מסיבי השריר ומאידך גורמת לשריר חלש ומתוח. זרימת הדם באזור ה"קשרים" מופרעת ובכך פינוי פסולת הנוצרת מעבודת השריר אינה מפונה והחומצה הלקטית הנוצרת באזור שולחת שדרים של כאב למוח. את בוהן 1 מפעילים 4 שרירים שונים שלרוב פעולתם משולבת ומאחר ובדרך כלל הכאב מוקרן לאזורים אחרים ויש קושי בזיהוי ה"קשרים הסוררים" הפגת הכאב צריכה להתבצע מתוך זיהוי נכון של השרירים המאותגרים עפ"י מיקומה הפיזי של הבוהן הקלובה יחסית לשאר הבהונות בכף הרגל – עיסוי מדוייק הנו חשוב וחיוני ועשוי לצמצם ולמנוע את הכאבים המתגברים ומתעצמים ללא טיפול מתאים….
המנוף השני בטיפול המשולב הנו שימוש במפרידים מכניים המרחיקים בין בוהן 1 לבין בוהן 2 ובכך נוצר לחץ על פרק החיבור של גלילי הבוהן לעצם המסרק הראשונה לכיוון המדיאלי – לחץ העשוי להוביל להאטה בייצור רקמת עצם חדשה, שיפור יכולת הפינוי הלימפטי ואפשרות לגוף להתחיל את הליך ההחלמה. את המפריד המיכני, המוצג בתמונה, מניחים בין הבהונות וניתן לשימוש בצורה נוחה עם נעל סגורה או אף עם סנדל. ישנם מטופלים המעדיפים את השימוש במפרידים בשעת שינת הלילה. יש לזכור כי קיימת השפעה על צוואר וכתפי המטופל ולכן השימוש במפרידים חייב להיות מדוד ומושכל!
הצד השלישי בנוסחת הטיפול הנו המנוף המנטלי, היכולת שלנו כמטפלים לסייע למטופל לראות נכוחה את מצבו המנטלי, את הדרך בה הוא רואה עצמו ואת חייו, את תחושתו לגבי המרחב הקיומי בו הוא נמצא כעת ובעיקר יחסית למקום במרחב הקיומי שבו הוא רוצה להימצא…. ולאפשר לו למצוא בתוכו את הכלים היכולים לגשר על פערים אלו…….

תגובות

אנא לחצו כאן לקריאת או השארת תגובות