ארומתרפיה הנה אחת משיטות הטיפול של רפואה אלטרנטיבית (נקראת גם "רפואה משלימה"), שבה משתמשים בשמנים אתריים ובשמני בסיס (או שמני ירקות) עשויים מפרחים ארומטיים, צמחי מרפא, תבלינים ועצים.
פרוש המונח "ארומתרפיה הנו שילוב של ניחוח ("ארומה") עם טיפול בגוף, בנפש או במצב חברתי ("תרפיה").
ארומתרפיה הינה ענף ברפואת הצמחים, ובה עושים שימוש בשמנים אתריים למטרות טיפול, ריפוי והתפתחות רוחנית. שמנים אתריים מופקים מהחלק נושא הריח בצמחים ומכאן השם ארומה – ריח, תרפיה – ריפוי. חוש הריח הינו הקדמון והבלתי אמצעי מבין החושים – ולכן תגובת המוח לריח היא מיידית. לשמנים האתרים יכולת חדירה מהירה לגוף, הם חודרים אלינו דרך חוש הריח, דרך העור ודרך מערכת העיכול.
המצרים הקדומים היו בין הראשונים שהחלו לעסוק בארומתרפיה כחלק מטקסים דתיים והרחקת רוחות רעות. גם המרפאים ההודים החלו לתעד, באותה עת, את יכולות הריפוי של צמחים ארומטיים כמו כוסברה, זנגוויל וורד. הסינים והיפנים, לעומתם, השתמשו בצמחים ארומטיים לטקסי פולחן ולטיפוח היופי וההיגיינה האישית.
המונח "ארומתרפיה" נטבע על ידי הכימאי הצרפתי רנה-מוריס גטפוסה כאשר גילה את יכולתו של שמן לבנדר לרפא כוויות במהירות וללא להותיר צלקות לאחר שנכווה קשה בתאונה שארעה במעבדתו וטבל את ידו בשמן. עם ממשיכי דרכו נמנים הרופא והמדען ד"ר ג'ין ולנט ואת מרגריט מאורי אשר טענה שיש להתאים את הניחוחות במיוחד לאישיות ולבעיות הבריאות של המטופלים.
הקסם בעבודה עם השמנים האתרים טמון גם ביעילותם, בהשפעתם המהירה וגם בכך שהם פועלים בכל הרמות (פיסי, רגשי, מנטלי, רוחני) ובכך מעמיקים את הטיפול ותוצאות הטיפול ישפיעו לטובה על כל תחומי חייו של המטופל. בסיום המפגש הטיפולי המטופל מקבל את תערובת השמנים להמשך טיפול בבית כך שלטיפול יש המשכיות בין מפגש למפגש ויש מעורבות אקטיבית של המטופל במהלך הטיפול.
(בכתיבת הערך נעזרנו באתר מכללת רידמן שם רכשתי את הכשרתי הבסיסית ובאתר וויקפדיה).
